וכשזה מתחיל להרגיש טוב מדי,

היא נעלמת כלא הייתה.

וכשזה מתחיל להרגיש בנוח ליפול לזרועותייך

היא תיפול אחורה.

ולעולם לא תראה אותה יותר בוכה

אולי פעם בשנה כשהכל כבר מציף אותה.

אבל בוא נשים את זה בצד כי בעיניים שלה היא לא כזו חשובה. 

והיא תמיד אומרת לקחת דברים בפרופורציות. 

אבל המשפט הזה כבר מתחיל להכעיס כי למה את כל כך פאקינג מבטלת את הרגשות שלך?

וכשתגיד לה את זה היא תצחק, תגלגל עיניים  ותגיד שזו סתם תקופה.

אתה בא לסיגריה?

אבל רואים שהעשן שורף בתוכה.

רואים לה בעיניים כמה היא מתה להפסיק, להדחיק את כמה שהיא מרגישה מתה.

היא תגיד שזה כלום שהיא סתם עייפה. 

והיא תסמן לייק לאיזה פוסט של משפטי השראה.

אבל היא לא תאמין לאף מילה 

היא לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שמשהו באמת נגע. 

היא רגילה להיות החזקה, הקשוחה, המצחיקה. 

זו שתמיד עונה מהר, זורקת עקיצה. 

תרעיף על חברות שלה עצות לזוגיות. 

אבל כשיתחיל איתה איזה בחור על הבר 

היא תסרב בעדינות, ותחייך מתוך נימוס.

היא הרי נגעלת מאהבה 

אבל כשהיא תראה איזה זוג ברחוב,

היא תשאל את עצמה, האם אי פעם גם היא תצליח להחזיק למישהו את היד, מבלי לחשוש שהוא לא ישאר לצידה?