ילדה יפה, עיניים כחולות מהפנטות.

ילדה ביישנית ושקטה אבל את הצעקות בבית כל הבניין שמע.

זה התחיל כשהיא הייתה רק בת שלוש, סטירה אחרי סטירה,

צלקות על הפנים, יותר צלקות מחיוכים.

אז היא התבגרה קצת.

היא מאבדת את עצמה אבל מצאה לעצמה מקום בריחה. 

בלילה כשכולם ישנים, היא בורחת מעצמה,

ברחובות היא מחפשת תחליף לאהבה שהיא לא קיבלה,

ומוצאת רק בנים שמוכנים להגיד הכל כדי לרצות את עצמם, 

אז היא נופלת במלכודת, 

והיא מוזמנת לבית ריק, ריק כמעט כמו הלב שלה.

היא חושפת בפניו את הגוף, וחושפת בפנייה את הצדדים האפלים, המוזנחים.

היא באה אליו הביתה, אז הוא מוריד לה את הבגדים,

ולרגע היא מרגישה בעננים.

מרגישה אהבה שהיא לא חוותה בחיים.

מי יספר לילדה הזאת שלא ככה אוהבים?

היא יוצאת לכיוון הבית, בקבוק וודקה וסיגריה ביד.

הרחוב נקי מאנשים, מי ידע ששקט יכול להיות כל כך רועש?

המחשבות צועקות בתוך הראש שלה, אבל אף אחד לא שומע.

בבית הספר לא מתייחסים, אז היא יושבת עם הבנים, עד מאוחר בלילה בגני שעשועים.

לוקחת שאכטה מהחומר ושותים בכמויות.

בקבוק שלם נגמר, אבל אף אלכוהול בעולם לא ישכיח לה את הפעם ההיא שהוא פוצץ לה את העין.

ואת לא רוצה לחזור הביתה, כי כשהבית הוא הגיהנום הרחוב הופך לגן עדן, אז היא שוב פעם נופלת להם לרגליים.

היא רוצה אהבה, הם רק רוצים שדיים.

מחליפה כדורים כמו גרביים.

והיא חוזרת הביתה, אבא במטבח, עם כוס ביד, ובקבוק. 

הוא שוב שתה עד לא ידע.

אז הוא שובר את הבקבוק, ואז שובר אותה.

• השיר לא מבוסס על סיפור אישי שלי